וּמְעַט יֶחְסַר מְאֱלֹהַּ
- פרטים
- פורסם בחמישי, 26 מאי 2016 10:38
- כניסות: 332
לא אחת אנו מסתכלים בפסיפס עתיק של גיבור קדום או בפסל מודרני של זוג אוהבים, וקוראים בהתפעמות: הרי הם ניצבים כמו חי לפנינו! נפלא הדבר שיש בכוחן של האמנויות הפלסטיות לתת לצרכניהן את הרגשת החיים במהלכם. אולם מצד סגולתן הטכנית אין ביכולתן לעשות יותר מזה, אין בכוחן להניע את המצויר או המפוסל וכיוצא בהם.
לא שיוצרים לא רצו, רצו גם רצו, ולא אטעה אם אומר ששאיפת כל עושי המראות, מאדם הראשון ואילך, הייתה להניע את הדמויות שיצרו.
למשל, "זורק הדיסקוס", פסלו של היוני מיירון (בקירוב, מאה חמישית לפנסה"נ), שידע לחלץ מהחומר הקשה והנייח מראית-עין של תנועה. הגבר שתיאר בחרט נראה כמו נע, ממש כמטיל את העיגול, אלא שתנועה זו מתקיימת רק בדמיון המביט בו ולא במציאות.
חייו של יורם גרוס ויצירתו עברו בין שלוש יבשות. פולין שבה נולד ובה החלה דרכו הקולנועית, במדינת ישראל שבה יצר בשנות ה-50 וה-60 , אוסטרליה בה זכה להצלחה רבה ושם נפטר בגיל 89, ביום 21 בספטמבר 2015.
מרגוט קאולזנר (Margot Klausner) מחלוצות הקולנוע והתאטרון הארץ-ישראלי המוקדם וכן סופרת.
יום אחד, בשנת ת"ש, 1939, חילקו בשֹד' קרן קיימת לישראל בת"א (כיום שֹד' בן-גוריון) חוברת ושמה "מה זה כופר היישוב? קול קורא לבני הנעורים", ובה שירת הלל מחורזת ומאוירת למפעל "כופר היישוב", המגבית למימון הוצאות הביטחון של היישוב העברי בא"י. אני הקטן, רק בן שש וחצי, לא הצלחתי להידחק בין מבקשי החוברת הרבים אל המחלק ולחטוף אחת בשבילי. בידיים ריקות חזרתי הביתה מאוכזב ובוכה מרוב צער, כולם קיבלו ורק אני לא.
ביוני 1896 פרסם מכסים גורקי, הסופר הרוסי הנודע, את רשמיו מהצגת סרטי לומייר ברוסיה, אחת הראשונות בארץ זו ובעולם בכלל. כתבתו היא אחד הניתוחים המבריקים של אמנות הקולנוע בימיה הראשונים, שתקף ומעניין עד עצם היום הזה.