אחת מאבני הפינה של ההיסטוריה הקולנועית המקומית תיעקר ממקומה בחודש הבא. המבנה שבין כתליו נוצרו "יומני גבע" המפורסמים ושורה של סרטי קולנוע בולטים, בהם "אלדורדו", "שני קוני למל", "חור בלבנה", "גבעת חלפון אינה עונה" ו"אלכס חולה אהבה" - יימחה מעל פני האדמה. בניין אולפני גבע בגבעתיים, המוכר לכל מי שהיה חלק מתעשיית הסרטים הישראלית במאה הקודמת, עומד לסיים את תפקידו ההיסטורי. וכפי שקורה כאן יותר מדי פעמים, גם פיסת ההיסטוריה הזאת עומדת לפנות את מקומה לטובת פרויקט נדל"ן, שאיש מבין מקבלי ההחלטות בעיר ובמדינה לא טרח לעצור.
על הפהאטאגראף.
קטע מהספד על סופר עברי-משכיל. נכתב 50 שנה אחרי הכרזה על המצאת הצילום. המעניין הוא תפיסת הצילום, שעדיין נעה בין הגדרתו כ"מעתיק טכני" של המצולם [כדעת, למשל, א.ד. גורדון], לבין ההכרה במימד האמנותי שלו, כמפרש את מהות המצולם [כדעת, למשל, המשורר יל"ג – ראה, שירו המצורף לתצלום 100 שנים למשה מונטיפיורי].
נפטרה דנה כוגן (א' כסלו תשפב, 5/11/2021, נולדה 1 בדצמבר 1928), אשת טלוויזיה.
כוגן הייתה אלחוטאית בפלמ"ח, ממייסדות ובמאית ומפיקה בטלוויזיה החינוכית ומנהלת מחלקת הדרמה בטלוויזיה הישראלית, הייתה ממקימות קיבוץ פלמחים וכן ייסדה עם חיים חפר את עמותת אוהלי-פלמ"ח.
גוגל מציינת את יום ההולדת ה-95 של יורם גרוס (1926-2015) חלוץ האנימציה בישראל, עם דודל מיוחד במנוע החיפוש שלה.
אז מה בעצם עושה עורך סרטים? אורי בן-דב, עורך ותיק זוכה פרס אופיר, פרסם את המחשבות שלו בנושא (טוויטר 11.10.2021) ומתאר את הליך העבודה של העורך והמעורבות העמוקה שלו ביצירה המוגמרת.
ראי מעבר לעולם אחר, דומה אך לא זהה, עם חיים הקשורים בעולם הקודם, אך מתפתחים בדרך משלהם.
מאת: חיים הירשנזון הירשענזאהן
החילותיו ט"ז מנחם אב התרס"ט וסימתיו כ"ו שבט התר"פ; מהדורה שניה: ט"ו להצהרת בלפור (התרצ"ב) בעיה"ק ירושלים תובב"א; ע' 89-90.
קראו מודעה זאת בעיון, כי הכתוב בה נוגע ביסודה של אמנות הקולנוע. בעת ששורות אלה נכתבות, מלאו לפרסומת זו 98 שנים, ועדיין כוחה יפה, וראויים שהנאמר בה יקבע באותיות של זהב על שער כל בית-ספר לקולנוע.
פרשת "זוֹהַר פילם", "ויהי בימי" כפי שנרשמו בזיכרונות דבורה הלחמי בהקלטה משנת 1987 ועל-ידי בנה היסטוריון הקולנוע ומייסד האתר יוסי הלחמי.
משה כהן, מעלה זכרונות מבתי הקולנוע שבעיר ירושלים ובשנות ה-30 של המאה ה20.
שבת אחת אני מוצא את עצמי יושב במסעדה איטלקית בת"א, בנווה צדק, ממש מול מה שהיה פעם קולנוע עדן. פתאום אני מרגיש את עצמי מרחף בין שני עולמות: העולם המודרני, שבו איטליה כבר כאן, והעולם הישן – שבו כל כך ידענו להתרגש ולהתפעם מפלאי תל אביב הקטנה... והנה טעם הרגע הנוסטלגי, התגבר על טעם הרגע החולף, הסתמי של הזמן. הזמן עמד מלכת ...
המשך קריאה: קולנוע עדן – גן עדן של אשליות בצל החיים האמיתיים
בשנת 1933, פרסם א.ש.יוריס סקירה על "חלוץ הקולנוע שלנו" - הסרט "עודד הנודד" בעיתון "דאס פרייע ווארט" (שני בפברואר 1933, ע' 6) בשפת היידיש, תחת הכותרת "אונזער פילם-חלוץ (צו דער פילם-אויפירונג פון 'עודד הנודד')".
המשך קריאה: אונזער פילם חלוץ - על עודד הנודד בעיתונות הפולנית 1933
קופסת הפילם (נגטיב), של "אורי כדורי" (וכן "אורי מורי"), גליל 4.
סרטון ווידאו, של חדר הבקרה הנטוש בטלוויזיה הלימודית ושצילם רפי מילר, ב-6 לנובמבר 2019.
"הכל מתפורר. חדר הבקרה המרכזי בטלוויזיה החינוכית ז״ל. זה היה קודש הקודשים הטכני של הטלוויזיה. גם היום אין להכניס אורחים ואין לעשן. עולם הולך ומתפורר".
מאחורי הקלעים של הפקת הסרט העלילתי העברי הראשון בארץ ישראל - עודד הנודד, ע"י הבמאי חיים הלחמי - 1932, הסעה לסט ההסרטה בנהלל.
על הסרט "שוב זורחת שמש" (1990, יעקב גרוס; במקור 1946-9, נתן גרוס; 40 דקות), המתמצת את סיפור שיקום שארית הפליטה בפולין ובהתבסס על סרטים מאותה התקופה.
בעקבות ימי הקורונה והריחוק החברתי, כולנו נאלצים להסתגל למציאות חדשה וממושכת, לדחות תכניות ולהמתין לימים טובים מאלו. בשגרה היינו מתכנסים יחדיו באולם בסינמטק תל-אביב. אין ספק שזה עוד יקרה, אך בינתיים, אני מצרפת קישור לצפייה בסרט של סבא נתן וסיפור קצר ליום השואה.
אולפני הרצליה בשנות ה-1950'ים.
העורך ואיש המעבדה (מעבדאי) יוסי הלחמי ז"ל, מחזיק לוח תא-צילום (הידוע גם בשם "קלאפר" או Slate) בחצר האולפנים.
בראשית ברא אלוהים את הקולנוע / והתמונה הנעה הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני הבד ויאמר אלוהים תהי פוטוגרפיה ויהי סרט.