אחת מאבני הפינה של ההיסטוריה הקולנועית המקומית תיעקר ממקומה בחודש הבא. המבנה שבין כתליו נוצרו "יומני גבע" המפורסמים ושורה של סרטי קולנוע בולטים, בהם "אלדורדו", "שני קוני למל", "חור בלבנה", "גבעת חלפון אינה עונה" ו"אלכס חולה אהבה" - יימחה מעל פני האדמה. בניין אולפני גבע בגבעתיים, המוכר לכל מי שהיה חלק מתעשיית הסרטים הישראלית במאה הקודמת, עומד לסיים את תפקידו ההיסטורי. וכפי שקורה כאן יותר מדי פעמים, גם פיסת ההיסטוריה הזאת עומדת לפנות את מקומה לטובת פרויקט נדל"ן, שאיש מבין מקבלי ההחלטות בעיר ובמדינה לא טרח לעצור.
פסטיבל אפוס, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, גאה לפתוח את ההרשמה לתחרות הסרטים הישראליים שתתקיים בשנת 2019 - ההגשה עד 30.12.2018.
פרטים נוספים באתר www.filmart.co.il.
המשך קריאה: קול קורא להגשת סרטים ישראליים בנושאי תרבות ואמנות - אפוס 2019
צלם הסרטים אהרון סוּטְקֶר (1967-1893) נולד בעיירה ליד לובלין שבפולין. בני משפחתו מספרים שכבר בנעוריו הצטיין בכישרונו הטכני הרב והיה מלא המצאות כרימון. אפילו מטוס ניסה לתכנן. בהיותו בן 12 פירק את משקפי סבו ומהעדשות בנה מצלמה, וצילם בה את הסב והסבה. התמונות שמורות כיום בידי בני משפחתו בארה"ב. בגיל 17 נסע לארה"ב, שם ביקר גם בהוליווד. הוא לא מצא את מקומו בעולם החדש וחזר לפולין, לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914).
פסטיבל הקולנוע החברתי הראשון מסוגו בארץ - התקיים לראשונה בשנת 2015 ומאז מתחדש בכל שנה בעיר לוד ובשיתוף מרכז הצעירים בעיר ועיריית לוד.
נועד לקדם את התרבות קולנועית לצד עידוד עשייה החברתית הרב תרבותית המתרחשת בעיר לוד ובכלל והבאתה לידיעת הציבור הרחב. סרטי הפסטיבל נבחרו בקפידה כשכל אחד מהם מציג בדרכו הייחודית בעיות ופתרונות חברתיים. דרך הסרטים ניצור ונרחיב את השיח החברתי, אשר במציאות היומיומית נדחק לשוליים.
על טרם-הסינמה או בנו המת של קיסר ביצאנץ - ההתקדמות המדעית והטכנולוגית הנמרצת במאות ה-18 וה-19 שיכללה בהרבה את היכולת להקרין תמונות כך שיעוררו אשליה של תנועה ואלו באו לידי ביטוי כמופעי פנס הקסם (Magic Lantern).
מערכת "בית הסרט העברי" שמחה להגיש לקוראיה את התחקיר "אינגמר ברגמן והנאציזם", מאת הקולנוען הפינלנדי אנטי אלנן.
חיבור זה, מלבד העניין שיש בו לכל אוהדי ברגמן, נוגע ברובו ביחסו של ברגמן לעם היהודי. חומר מרתק התורם הרבה להבנת אמנותו ואישיותו של בימאי הקולנוע השוודי הידוע. הפרסום, באדיבותו של המחבר.
איגוד תסריטאי הקולנוע והטלוויזיה בישראל - עמותה רשומה (ע"ר 580198802) עם הנהלה ציבורית של תסריטאים ותסריטאיות בהתנדבות.
הנהלת האיגוד נפגשת אחת לחודש, וחברי ההנהלה נבחרים אחת לשנה, באסיפה הכללית שאליה מוזמנים כל חברי האיגוד. בנוסף לישיבה החודשית, חברי וחברות ההנהלה מתנדבים לאורך השנה ומשתתפים בכל פעילויות האיגוד, לרבות פעילויות פוליטיות, ליווי פרויקטים וייצוג האיגוד בפני גופים שונים.
מערכת "בית הסרט העברי" מפרסמת ילקוט נוסף בסדרה של מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי, לשנת 1923 - ילקוטים נוספים, לתקופות שונות שבין 1897 ל-1947, מופיעים באתר זה.
ילקוט מקורות לדברי ימי הסרט הארץ-ישראלי לשנים 1923, ליקט, העיר, ההדיר וערך: יוסף הלחמי ( מהדורת 2018 - כל הזכויות שמורות © 2018).
בשנת 1909 הותקף ונשדד הצלם משה פַכִטֶר בדרכו למושבה סג'רה שבגליל התחתון. מקרה זה, הנזכר במקורות שונים בשם "מאורע סג'רה", השפיע קשה על כמה אנשים.
משה פכטר[1] נולד בשנת 1885 בעיר סמיאטיץ' שבפולין, אז בשלטון רוסיה הצארית. כבר מנעוריו נלחם לצדק ולחופש ושילם על כך מחיר יקר. הוא הצטרף לתנועה הציונית ופעל בה, ועם זה תמך גם במהפכנים בממלכת רוסיה; בני משפחתו סיפרו שיום אחד אירגן את בני הנוער בעירו כדי לגרש את שוטרי הצאר מהמקום.
יוסי הלחמי היסטוריון הקולנוע, באוסף זכרונות קצר על שירותו בתור מסריט-קרבי במהלך מלחמת יום-כיפור בחזית המצרית בסיני ובעיר סואץ.
הלחמי מספר: "מלחמת יום כיפור, אני גויסתי כמסריט קרבי מטעם דובר צה"ל וחמוש במסרטת 16 מ"מ ורובה בריח (ככל הנראה, מאוזר K98 צ'כי) יצאתי לחזית הדרומית בחצי-האי סיני.
ביחידת דובר צה"ל הייתי תחת-פיקוד צלם הסרטים הידוע נסים (ניצ'ו) ליאון, שטען שאני מסתכן מדי בהסרטה תחת אש.
עין ל"קולנוע ציון" צופיה – מסיפורי הקולנוע בירושלים
במידה רבה היו מבקריו של קולנוע "ציון", הוותיק בעיר ירושלים, השתקפות של אוכלוסייתה, על שלל בעיותיה; יהודים, נוצרים ומוסלמים, בני מעמדות, תרבויות ועדות רבות; שכולם ביקשו לראות סרטים, אבל בהתאם להשקפתם. לפרובלמאטיקה זאת יצא שם בעולם, כפי שמעידה כתבה בעיתון המקצועי לענייני קולנוע, The Film Daily, שיצא לאור בניו-יורק (1970-1915).
משמאל בתמונה: Mazo, Fabrique d'appareils d'accessoires et vues pour la projection, Catalogue No. 50, 1912-13, p. 46.
המשך קריאה: עין ל"קולנוע ציון" צופיה – מסיפורי הקולנוע בירושלים
מיכה שגריר - יוצר, קולנוען, במאי, מפיק, תסריטאי, פעיל ציבור וזוכה בפרסים מקצועיים רבים.
שגריר היה יוצר קולנוע ישראלי מן השורה הראשונה, במאי, מפיק ותסריטאי, שעליו נאמר: "אדם הנני, וכל דבר אנושי אינו זר לי". עשייתו הקולנועית משתרעת על פני המרחב האנושי על כל גווניו, החל בסרט הביכורים שלו כבמאי, ״סיירים״ (1966), ודרך עשרות סרטים וכתבות טלוויזיה שיצר כבמאי וכמפיק. סרטיו זכו לחשיפה ולפרסים בפסטיבלים רבים בארץ ובעולם, וכן נמכרו לשידור בתחנות טלוויזיה רבות בארץ ובעולם.
המפיק והבמאי מיכה שגריר התגורר בירושלים משנת 1960 ועד מותו בטרם עת בשנת 2015. במשך למעלה מחמישים שנה, פעל למען התרבות והאמנות בירושלים והשפיע רבות על היצירה בישראל בכלל ובירושלים בפרט.
יוסף (יוסי) ספיבק מוזיקאי, מלחין, מחנך וחוקר הזמר העברי.
ספיבק נולד בעיר תל-אביב בתאריך 9.1.1927 ובה גם נפטר בתאריך 4.12.2017 ונקבר בעיר מגוריו חולון.
במהלך שנותיו היה מחנך דורות של מורים, חוקר חשוב של הזמר העברי בארץ, מלחין פזמונים והרים תרומה נכבדה לחידוש הסרט העברי האילם המוקדם על-ידי עיטור מחדש של הפסקול המלווה של כמה מאבני היסוד שלו כעודד-הנודד, ויהי בימיי ואחרים.
יוסף ספיבק הנו יקיר ארגון המרקידים והכוריאוגרפים לריקודי עם בישראל ובתפוצות וביחד עם אשתו רעיה ספיבק הלחינו והעמידו ריקודים רבים במאמץ לשיקום ילדים בעלי מוגבלויות.