- פרטים
- פורסם בחמישי, 13 אפריל 2017 11:06
- כניסות: 1921
הראינוע
האם הוא מבשר של ברבריות קרבה או של אמנות חדשה?
או אולי, כבנפש האדם, יש בו מזיגה של שתיהן, של צל ושל אור?

*
בדברים הבאים אני מבקש להצביע על כמה מהסגולות של אחת ההרפתקאות המרתקות ביותר בתרבות העולם המודרני, כניסתה של אמנות הסרט לחיינו (ויש שיאמרו: ירידתה לחיינו). לא הרביתי בדברים, רק הבאתי טיפה מים המידע – בתקווה למשוך את לב הקורא המשכיל ורחב האופק,[1] ולהמריץ אותו להוסיף קריאה ועיון, חקירה ולימוד, דעה ודעת, על מהלכיו של הראינוע,[2] אותו מדיום אהוב ודחוי כאחד,[3] שעלילתו מפותלת וממגנטת, גיבוריו רבי-פנים וזרועותיו חובקות עולם, ממש כסרטים שהציג.
המשך קריאה: הצופה לבית הראינוע
- פרטים
- פורסם בחמישי, 16 פברואר 2017 19:52
- כניסות: 1904
חוקר קולנוע ותולדות הסרט העברי, יעקב גרוס הלך לעולמו והוא בן 67 (2017-1949)
עודנו במלוא כוחו, מלא מרץ ותכניות לעתיד, הלך לעולמו יעקב גרוס, החוקר וההיסטוריון המצטיין של הסרט העברי בארץ-ישראל, בנו של נתן גרוס: בימאי הקולנוע, הסופר והיסטוריון הסרט היהודי בפולין.
יעקב ידע להמשיך את המסורת המשפחתית של שילוב מחקר ומעשה.
היה תלמיד-חכם מלא ידע ויוזמות, אידיאליסט שהקדיש את חייו לשימור המורשת הפילמאית של ישראל שלפני המדינה ובזמנה.
איש רב-פעלים: חוקר, אמן ובימאי, מפיק, סופר ומשורר, עיתונאי ועוסק בצורכי ציבור באמונה. נאמן לדרכו, מאמין בייעודו, גילה לקהל הרחב את אוצרות הסרטים העבריים, שהלכו ונשתכחו, בכישרון רב ידע למצוא נתיבות לארכיונים ואנשים ולגלות מטמונים של צלולואיד שנעלם עם השנים. מן הבולטים שבהיסטוריוני הסרט בישראל, שידע לא רק ללמוד, אלא גם ללמד, לדבר לקהל הרחב ולהפיץ לכל איש את הידע שצבר.
הוא הניח אחריו מורשת רבה של סרטים וספרים – מפעל חיים שלמרבה הצער נעצר עם מותו – חייב להימצא מי שידע להמשיך במפעלו הייחודי.
יעקב גרוס, היה ידיד נאמן של אתר "בית הסרט העברי", שנעזר בשפע ידיעותיו ופרסם כמה דברים משלו.
צר לי עליך ידידי הטוב, יעקב. ת.נ.צ.ב.ה.
המשך קריאה: יעקב גרוס הלך לעולמו
- פרטים
- פורסם בשני, 02 ינואר 2017 14:10
- כניסות: 2534
צבר (סברה - Sabra), נחשב לסרט הקולנוע העלילתי המדבר הראשון שצולם בארץ ישראל. צילומי הסרט הושלמו בשנת 1932 ובהשתתפות טובי שחקני התיאטרון של התקופה.

הסיפור: "הסרט מציג את סיפור המציאות הקשה של החלוצים. חלוצים, המתיישבים באוהלים בחבל ארץ שומם, מחפשים מים וחופרים באר. תלאות, סבל וקדחות מלווים את מאמציהם. השכנים הערבים אינם רואים את ההתיישבות בעין יפה. המחסור במים ושיח ערבי רע לב יוצרים סכסוך המתפתח להתנפלות אלימה. בסרט משולב גם סיפור אהבה בין חלוץ לערבייה בת הכפר, סצנות פיתוי וכ"כ קטעי תעודה מחיי הערבים ומארץ ישראל הפורחת" (וויקיפדיה).
המשך קריאה: צבר (1932)