Text Size
שני 18 יוני 2018

בית הסרט העברי

סקירה וביקורת על הספר "ויהי מה, ספר חדש על דברי ימי הסרט הארצישראלי", מאת החוקר יוסי ספיבק ואשר הופיע בירחון "עולם הצילום והווידיאו", גיליון 73, מאי-יוני 1995, ע' 62.

עולם הקולנועשנת 1995 היא שנה מיוחדת. משרד התקשורת, המדע והאמנות הכריז עליה כ"שנת הקולנוע הישראלי". שנה זו היא גם שנת המאה להולדת הקולנוע: ביום 27 בדצמבר נערכה הצגת הסרט הראשונה של האחים לומייר לקהל קוני כרטיסים בפריס ויום זה נקבע כיום ההולדת של הקולנוע. לרגל אירועים אלה החליטו האוניברסיטה העברית בירושלים והארכיון לסרטים יהודים ע"ש סטיבן שפילברג, להוציא לאור את ספרו של יוסי הלחמי המוקדש לראשית הקולנוע הישראלי ולאנשים שניסו ליצור אותו.

יוסי הלחמי משמש כבימאי-מפיק בטלוויזיה החינוכית הישראלית, חוקר את ההיסטוריה של הקולנוע בארץ, חבר "דומיטור" (האיגוד הבינ"ל לקידום מחקר ראשית הקולנוע), יוצר סדרות בטלוויזיה החינוכית על סרטים ראשונים ועל צלמים ראשונים בא"י, מפרסם מאמרים ומרצה, אחד ממייסדי לשכת המסחר ישראל-יפן ואחד המומחים הידועים בארץ לחינוך לבטיחות בדרכים (יוצר הסדרה "שים לב אפרים"). במסגרת החגיגות העולמיות של שנת המאה לקולנוע, הוצגה ע"י "המכון הבריטי לקולנוע" בלונדון תכנית שלו המבוססת על סרטם של האחים לומייר שצולם בארץ בשנת 1897(!) והוא הוזמן להרצות על הקולנוע הציוני בשני אירועים בינלאומיים, באנגליה ובאיטליה. בעיתוננו הוא ידוע כבעל המדור "דאגרוטיפ", ב"עולם הצילום והוידיאו", שקנה לו אוהדים רבים. העורך מר ניסים סנואה, היה הראשון שהקצה ליוסי הלחמי מקום למדור קבוע להיסטוריה של הצילום ואפשר לו להתפרסם כחוקר, וכיום אנו גאים בהצלחתו.

הספר עומד באמות מידה של רמה מדעית ואקדמית הנדרשות ע"י הוצאה אוניברסיטאית ועם זה, כתוב בלשון המובנת לכל אדם מתוך כוונה שיהיה לנחלת הקהל הרחב ולא רק לכת מצומצמת של מלומדים. בספר תשעה פרקים, שהראשון בהם מתחיל בשנת 1899 והאחרון נוגע בשנת 1932. אציין במיוחד את "המבוא לתקופה הראשונה של הסרט הארצישראלי 1917-1899", המספר על ראשיתו של הקולנוע הציוני ועל השפעתו על הסרט הארצישראלי וישראלי אחריו. המיוחד במבוא זה שהוא מאפשר לכל קורא להבין את התפתחותו של הסרט הישראלי מהסרט הציוני, להבין ולנתח בעצמו את תוצאותיה האמנותיות בסרט הישראלי עד עצם היום הזה. אין לי ספק שמעתה ואילך יהווה מבוא זה כלי לימוד לכל מתעניין בנושא. בפרק שני חושף יוסי הלחמי לראשונה את פרשת ההפקה של הסרט הציוני הראשון ע"י ד"ר הרצל בשנת 1900. פרק מעניין אחר הוא על הסרט "ויהי בימי" (1932), הראשון בארץ שניסה והצליח להיות סרט אמנותי ולא תעמולתי.

אחד ממאפייני כתיבתו של יוסי הלחמי הוא בגישה המודרנית להיסטוריה של הקולנוע והצילום, המרחיבה את היריעה ומרצה לא רק תיאוריות וניתוחי  אלא גם מציגה לקורא את סביבת החיים שבה נוצר הסרט על פרטיה האישיים והכלכליים. כך, למשל, הוא מנתח גם את הפן הכלכלי של ראשוני הקולנוע בארץ, הוא מספר את סיפוריהם האישיים ואינו מסתפק רק בפראזות על תפקידם הלאומי. בכוונה נמנע יוסי הלחמי מהרהורים פילוסופיים עמוקים ומילים מפוצצות שרבים מבין ההיסטוריונים אוהבים להצטעצע בהן והמובנות רק לקהל מצומצם של בעלי מקצוע, כדי שתולדות הקולנוע העברי בארץ יהיו לנחלת הכלל.

הקשר של יוסי הלחמי לנושא הסרט הישראלי התחיל עוד בבטן אמו. אביו, חיים הלחמי, היה בימאי ומפיק שני סרטי העלילה הראשונים בארץ: "ויהי בימי" ו"עודד הנודד", בשנת 1932. האם דבורה השתתפה  בשניהם כשחקנית בעוד היא נושאת אותו ברחמה; וכך הוא "נולד" לתוך הסרט הישראלי.

הרשו לי לומר דבר בנימה אישית: זכיתי בילדותי לראות את הסרטים האלה בהתהוותם ובהצגותיהם הראשונות ואני יכול להעיד עדות ראיה שהדברים שכתב יוסי הלחמי על תקופת בראשית זו של הקולנוע הישראלי, הם מדויקים ומהווים תיעוד היסטורי שאין ספק שישמש מקור חשוב ביותר לכל מי שמתעניין רציני באמנות השביעית בארצנו.

כדי להבטיח שהספר יגיע לקהל הרחב, החליטה האוניברסיטה לחלק אותו חינם למגמות הקולנוע במוסדות החינוך השונים, לספריו, לארכיוני הסרטים בעולם, לחוקרים ולכל המעניין בנושא.

* "ויהי מה – פרקים בדברי ימי הסרט הארצישראלי" מאת יוסף הלחמי. 158 ע'. הוצאה לאור:  ארכיון הסרטים ע"ש סטיבן שפילברג, המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן, האוניברסיטה העברית בירושלים, הארכיון הציוני המרכזי, אוסף מיוחד של הספרייה הלאומית האוניברסיטאית.