Text Size
ראשון 26 ינואר 2020

בית הסרט העברי

לזכרו של יוסי הלחמי (1933-2019)

בשנת 1963 הוכרז על הקמת טלוויזיה לימודית בישראל.

אמרתי בלבי, זה בשבילי, ומיד ניגשתי למשרדם.

שם קיבל את פני צבי זינדר, מאנשי התקשורת המרכזיים בתקופה ההיא וראש צוות ההקמה. בסבר פנים יפות הודיע לי כי שכל העניין הוא עדיין ביצה שלא נולדה וטוב אעשה אם אחכה לבאות. חיכיתי. לפני כן, משנת 1953 עד 1961 עבדתי ב"אולפני הסרטה הרצליה", שם עשיתי בתפקידים שונים בתעשיית סרטים, חלקם טכניים וחלקם אמנותיים.

הטלוויזיה החינוכית1961, התפטרתי משם ופניתי ללמוד באוניברסיטה, סוציולוגיה ומדע המדינה, מקצועות שלימים הוכחו כבעלי ערך בעבודתי בלימודית. לפרנסתי עסקתי בעבודות "פרילנס", צילום, הפקה ובימוי של סרטי הוראה, עריכת פוזיטיב ונגטיב, תסריטים והדרכה.

1965, חיזרתי אחר רעייתי לעתיד, מיכל. צריך היה למצוא עבודה שתאפשר לי לשאת אישה ולהקים משפחה ועם זה לשמור על קשר עם עולם היצירה האמנותית. עד אז צריך היה להתפרנס. כאן המקום להזכיר שנשאתי בתואר הרם של "פקיד מנהל וארגון, דרגה ג" - מצאתי עבודה בעסק בשם "חברה כללית להשגחה", הבודקת דוגמאות מסחורה הבאה לארץ ומאשרת את איכותה. עבודת הפקידות הייתה לי לזרא, את רוב זמני בילית בכתיבת תסריט. כעבור חודש נתבקשתי באדיבות לפטור אותם מעונשי.

ערב אחד, רכבתי על הטוס-טוס שלי לקולנוע "השרון" בהרצליה, לסרט "הרקולס נגד מצ'יסטה", אולי לא דייקתי, מכל מקום זה היה אחד מסרטי הגבורה האיטלקיים. אחרי הסרט פגשתי ידיד וותיק מימי האולפנים, את איש הקול עמוס מלאך. כרגיל נסע במכונית אמריקנית גדולה ולצדו נערה נאה. גלגלנו שיחה. הוא סיפר שהחל לעבוד בטלוויזיה הלימודית שנכנסה לשלב ניסיוני. עוד סיפר על קשריו הטובים עם הפרופסור סטשף המקים את מחלקת ההפקה של המפעל, ולא פחות חשוב עם בתו שרי. אמרתי לו שגם אני רוצה. עמוס, ששמר לי חיבה כל השנים, אמר שיעזור לי ויסדר ראיון עם הפרופסור. הוא עמד בהבטחתו, הגעתי לאתר "יוריקה", בהרצליה פיתוח, והפרופסור שוחח אתי ארוכות. במשך השנים למדתי כי בעינו החדה ושכלו החריף עמד על טיבי תוך שיחה זו. בתום הריאיון אמר לי הפרופסור, כנהוג: "אל תתקשר אלי אני אתקשר אליך". אחר כך הוזמנתי לפגישה בוועד הפועל של ההסתדרות עם צוות ההקמה של הטלוויזיה הלימודית. שם פגשתי מכר ותיק אחר, את חיים תכלת, שהיה יד ימינו של הפרופסור. עבר זמן, ואני עומד ליד קופת "קולנוע "שדרות" והנה ניגש אלי חיים תכלת ומבשר לי, באופן לא רשמי, כי התקבלתי. חזרתי לפרופסור והוא בישר לי רשמית על קבלתי לקורס השני של הפקה.

כמה הבנות לגבי ימי בראשית של החינוכית.

הייתה אווירה של חלוציות – קודם כל הקמנו טלוויזיה בישראל. הרגשנו שדבר גדול קורה, שבידנו הופקד מפעל חשוב.

ראוי לציין שההנהלה, מטעמו של בית רוטשילד.

===

פורסם לאחר פטירת יוסי הלחמי, וכפי שהותיר בעזבונו