Text Size
שלישי 25 ינואר 2022

בית הסרט העברי

לזכר יוסי הלחמי (1933-2019), במאי, מיסד האתר וחוקר תולדות הסרט העברי והיהודי

נפטרה דנה כוגן (א' כסלו תשפב, 5/11/2021, נולדה 1 בדצמבר 1928), אשת טלוויזיה.

כוגן הייתה אלחוטאית בפלמ"ח, ממייסדות ובמאית ומפיקה בטלוויזיה החינוכית ומנהלת מחלקת הדרמה בטלוויזיה הישראלית, הייתה ממקימות קיבוץ פלמחים וכן ייסדה עם חיים חפר את עמותת אוהלי-פלמ"ח.

הובאה למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק.

"זהירות, זהירות! כל תנועה נשמעת כמו רעם! קאמרה אחד מוכן? קאמרה שתיים מוכן? שקט מוחלט באולפן! מוסיקה, מוכן? אנחנו מקליטים! ספירה: 20 – 15 – 10 – 9 – 8 – 7 – 6 – 5 – 4 – 3 – 2 – 1 – אפ!"
דנה כוגן, מעריב מרץ 1966 לתיאור צילומי שידור הטלוויזיה העברי הראשון (החינוכית)

תחנות מקצועיות בחייה

  1. פרשה לגמלאות בשנת 1997.
  2. הקימה עם חיים חפר את עמותת אוהלי פלמ"ח, בשנת 1988.
  3. ממקימי הטלויזיה הישראלית, כמפיקה וכבמאית ומנהלת מחלקת הדרמה (הפיקה תכניות וסדרות כגון "מישל עזרא ספרא ובניו", "מר מאני", "לחם", "פסטיבל ישראל", "מצב הרוח", "אהבות ביתניה", "הילד חולם", "בוצ'ה" ועוד.
  4. בטלויזיה הלימודית עבדה כשש שנים, הפיקה וביימה תוכניות בבוטניקה ובזואולוגיה, יצרה סידרת סיפורים עבריים, תכניות ילדים ("אות אות אות", "כאן משחקצב", תכניות למבוגרים, תכניות מדע, ספרות, אמנות והעשרה).
  5. חברת צוות ההקמה של הטלוויזיה הלימודית (1964) בה שימשה בימאית ראשית, מפיקה ועורכת (מוזכרת בתדריך הקצאת כ"א לטקס).
  6. השתלמות בלימודי טלוויזיה, בימוי, הפקה ותסריטאות בפאריז (1963) ולימודים ב-UCLA, לוס-אנג'לס.
  7. רדיו קול ישראל, במדור לספרות ובמדור הדרמה והפיקה תסכיתים ותכנית ספרות.
  8. עוזרת במאי בקאמרי.

תמונות מחייה המקצועיים

דנה כוגן

בחדר הבקרה (הקונטרול) של הטלוויזיה הלימודית ביום חנוכתה הרשמי 24.6.1966, עם יוסף הלחמי ודניה אביאל [ארכיון יוסי הלחמי ז"ל, עוד על התמונה]

דנה כוגן

בטקס פתיחת הטלויזיה הלימודית, 24.06.1966, עם ומימין ציצין צבי גרא, יוסף הלחמי ואילנה ברנע  [ארכיון יוסי הלחמי ז"ל, עוד על התמונה]

דנה כוגן

דנה כוגן, בחדר הבקרה בטלוויזיה [ארכיון המשפחה]

דנה כוגן

אנקדוטה

מספר אהוד הצופה, מהיכן מכיר את דנה כוגן:
"פעם, בעודי בן חמש לערך כשילדים עוד פסעו לבד ברחוב, נגשה אלי אישה ששאלה אותי אם אני מוכן להשתתף בתוכנית לילדים בטלוויזיה. איני זוכר את כל השתלשלות הדברים ואיך בסוף הגעתי לאולפנים שהיו ברמת אביב. דבר אחד בטוח שהוכחתי ושנחרט בזכרוני: אין דבר משמעמם מלצלם קטע פשוט אחד, במיוחד אם הינך שחקן גרוע כמוני. הייתי שם באיזו סצנה עם כלבה שהמליטה.
אני לא חושב שכשהיא נגשה אלי היא ידעה שאני הבן של הורי אותם הכירה מתל-אביב הקטנה של אז או של עמנואל מחט' יפתח שם שרתו שניהם. אולי כששאלה אותי לשם הורי הסתבר לה וכך הרגישה נוח לזמן אותי. אני זוכר שהסכמתי עוד לפני שנועצתי באמי (ונעה אמי, עם הזכרון הפנומנלי שלה, בטח כבר תזכיר לי את הנסיבות לכשאשוב לארץ).
אז זכיתי בכבוד להשתתף "שלוש פעמים" בתוכנית הילדים הראשונה אי פעם של הטלויזיה: זו היתה הפעם הראשונה, האחרונה ואחת יותר מדי.
אבל דנה כוגן היתה אישה משכמה ומעלה ורבת זכויות. גם אנשים טובים טועים לפעמים כמו במחשבה שילד בלונדיני ושובב עם בטחון עצמי יכול להיות שחקן סביר...
יהי זכרה ברוך" (פייסבוק, 5.11.21).

עוד על דנה כוגן

  1. ראיון בפרוייקט תיעוד דור תש"ח - עמותת תולדות ישראל, בקישור.
  2. על דנה כוגן, באתר הפלמ"ח בקישור.
  3. "אחותי גיבורת התהילה" (סיפורה של דנה כוגן), בקישור.
  4. על פטירתה, NEW1, בקישור.